רשלנות רפואית בניתוח מוגדרת כסטייה מסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל במהלך הליך ניתוחי. החל משלב התכנון הטרום-ניתוחי, דרך ביצוע הניתוח עצמו ועד למעקב הפוסט-ניתוחי. זוהי התנהגות מקצועית שאינה עומדת ברמת הזהירות, המיומנות והידע הנדרשים מרופא מומחה באותן נסיבות.

רשלנות רפואית בניתוח מהווה תחום מרכזי ומורכב במשפט הרפואי הישראלי. ניתוחים, מעצם טבעם כהליכים פולשניים, טומנים בחובם סיכונים משמעותיים. אך יש להבחין בבירור בין סיבוך ניתוחי צפוי לבין רשלנות רפואית המחייבת פיצוי משפטי. משרדנו, עם 20 שנות ניסיון מוכח בייצוג נפגעי רשלנות רפואית בבתי המשפט, מספק לכם את המומחיות והידע העדכני ביותר בתחום זה.

כיצד רשלנות רפואית בניתוח באה לידי ביטוי?

רשלנות רפואית בניתוח יכולה לבוא לידי ביטוי בטכניקה ניתוחית לקויה, החלטות שגויות במהלך הניתוח, כשלים בתהליכי הבטיחות או התעלמות מסיבוכים. חשוב להבחין בין רשלנות רפואית בניתוח לבין סיבוך ניתוחי צפוי. גם בניתוח המבוצע בצורה מושלמת עלולים להתרחש סיבוכים, ואלו אינם מהווים בהכרח רשלנות רפואית.

√ פגיעה באיברים סמוכים:

היא תוצאה של חוסר דיוק בטכניקה הניתוחית או אי זיהוי נכון של המבנים האנטומיים. מקרים נפוצים כוללים פגיעה בכלי דם עיקריים המובילה לדימום חמור, חיתוך של עצבים הגורם לשיתוק או אובדן תחושה, או פגיעה במערכת העיכול החשופה לזיהומים מסכני חיים.

לדוגמה, בניתוח לכריתת כיס המרה עלולה להיגרם פגיעה במערכת המרה העיקרית, הדורשת ניתוחי תיקון מורכבים. פגיעות כאלו נגרמות לרוב מחוסר זהירות, מהירות יתר, או חוסר ניסיון מספיק בפרוצדורה הספציפית. הן עלולות להוביל לנכות קבועה ולצורך בניתוחים נוספים מורכבים.

√ שימוש שגוי או כושל בציוד רפואי

מהווה אחד מסוגי הרשלנות החמורים ביותר בחדרי הניתוח. זה כולל מקרים של תקלות במכשירי ניתור, כשל בציוד החיתוך הקואגולציה שגורם לכוויות באזורים לא רצויים, או שימוש לא נכון במכשירי הדמיה במהלך הניתוח.

לדוגמה, כשל במכשיר הקואגולציה עלול לגרום לכוויות חמורות בעור המטופל או פגיעה באיברים פנימיים שאינם שייכים לאזור הניתוח. כמו כן, שימוש שגוי בלייזר או ברובוט כירורגי עלול להוביל לפגיעות חמורות ובלתי הפיכות. המנתח והצוות חייבים להיות מיומנים בשימוש בכל ציוד ולוודא תקינותו לפני הניתוח.

√ ביצוע ניתוח באזור הלא נכון בגוף

היא אחת מהטעויות החמורות, השכיחות והבלתי נסלחות ביותר בתחום הכירורגיה והרפואה המודרנית. טעות זו מתרחשת כאשר המנתח או הצוות הרפואי מבצעים את הפרוצדורה הניתוחית באיבר, בגפה או באזור שגוי בגוף המטופל.

√ השארת גוף זר בגוף המנותח

נחשבת לכישלון מהותי בנהלים ובהתנהלות הבטיחותית של הצוות הרפואי. במקרים כאלה, לאחר סיום הניתוח, נותר בגופו של המטופל פריט כלשהו שאינו שייך לגוף – לרוב ציוד רפואי או אביזרי עזר ששימשו במהלך הניתוח, כמו ספוגים, מכשירים ועוד.

√ חיתוך או תפירה שגויה

היא טעות הנובעת מחוסר דיוק, ריכוז ירוד, עייפות של המנתח, חוסר ניסיון או עבודה תחת לחץ זמן, ועלולות לגרום לנזקים חמורים ואף בלתי הפיכים למטופל, כמו:חיתוך כלי דם עיקרי בטעות, מה שעלול לגרום לדימום מסיבי ולסיכון חיים מיידי.או תפירה הדוקה מדי או רופפת מדי, הגורמת לחסימות, קרעים, נמק ברקמות או היווצרות אבצסים ואי אבחון דימומים שנובעים כתוצאה מחיתוך שגוי או לא מכון של כלי דם, שעלולים לגרום לנזקים חמורים ואף למוות.

רשלנות רפואית בניתוחים

הסיבות הנפוצות לרשלנות רפואית בניתוח

טעויות כירורגיות הן תוצאה של מכלול גורמים אנושיים, ארגוניים, טכנולוגיים ומערכתיים. כל אחד מהגורמים הללו עשוי לבוא לידי ביטוי בשלב אחר בתהליך הניתוח – החל מהשלב הטרום-ניתוחי,דרך ביצוע הניתוח עצמו, ועד השלב הפוסט-ניתוחי. טעויות אלו, מעבר להיותן תוצאה של רשלנות אישית לעיתים, הן לרוב תוצאה של כשלים מערכתיים המאפשרים סביבה פגיעה.

√ חוסר מיומנות או ניסיון

במקרים בהם המנתח או הצוות אינם בעלי הידע, ההכשרה או הניסיון הנדרשים בניתוח הספציפי, עולה משמעותית הסיכון לטעויות ולכשלים בשל לדוגמא,
חיתוך לא מדויק, תפירה לא נכונה, או פגיעה באיברים סמוכים, גישה ניתוחית לא נכונה או היעדר אינדיקציה לביצוע הניתוח. מצבים אלו שכיחים יותר בפרוצדורות מורכבות, בניתוחי חירום, או כאשר מדובר במנתחים שאינם בעלי ניסיון מספיק, או שאינם מפוקחים כראוי או כלל.

√ תכנון טרום ניתוחי לקוי

תכנון לקוי, העדר בדיקות מקיפות, חוסר בהבנת התמונה הקלינית המלאה של המטופל או טעות באבחנה כל אלה עלולים להביא לבחירה לא נכונה של שיטת הניתוח, אי זיהוי סיכונים קיימים (כגון כלי דם חריגים), או ביצוע ניתוח באזור שגוי.

√ תהליכי עבודה לא תקינים

חדרי ניתוח שאינם עובדים לפי פרוטוקולים מסודרים, אינם מקיימים צ'ק ליסט או הליכי אימות זהות, ניתוח, ומיקום, ובכך מגבירים את הסיכון לטעויות, כמו ניתוח במקום לא נכון, השארת גוף זר, או ביצוע פרוצדורה שאינה תואמת את תוכנית הניתוח. לעיתים אף עולות טענות חמורות ביחס להליכים ניתוחיים אקספרימנטליים או כאלה שמצריכים ניסיון מיוחד, שמבוצעים במטופלים בהיעדר ניסיון מתאים.

√ תקשורת לקויה בצוות הרפואי

תקשורת לקויה והיעדר דיונים בין חברי הצוות הרפואי ובכלל זה, מנהל המחלקה, המנתחים, אחיות, מרדימים וטכנאים, היא גורם סיכון משמעותי לטעויות ולאי הבנות, פירוש לא נכון של מידע והסתמכות על בסיס מידע שאינו קיים או נכון, חוסר תיאום בזמנים קריטיים או התעלמות מהערות אנשי צוות אחרים. במקרים רבים אירעו טעויות קריטיות עקב סביבה של פחד או יראה, שבה אנשי צוות נמנעו מלהתריע על בעיות שזיהו.

√ עייפות של המנתח והצוות

מחקרים מראים כי עייפות, תשישות פיזית או מנטלית, עבודה במשמרות ארוכות או תחת לחץ זמן – מפחיתים את הריכוז, את חדות השיפוט ומהירות התגובה של המנתחים. העייפות מגבירה סיכון לטעויות חישוב, טעויות טכניות והחלטות שגויות בזמן אמת.

√ התמכרות ושימוש לרעה בחומרים

במקרים נדירים אך חמורים, רופאים או אנשי צוות רפואי עלולים להגיע לניתוחים במצב של השפעת אלכוהול, תרופות, או סמים. שימוש לרעה בחומרים משפיע על כושר השיפוט, קואורדינציה ויכולת קבלת החלטות – סכנה חמורה בסביבת חדר ניתוח.

רשלנות בשלב טרום הניתוח: הסכמה מדעת (Informed Consent)

הסכמה מדעת היא אחד מעקרונות היסוד של יחסי רופא-מטופל, ואי-קיומה או קיומה הפגום עשויים להוות עילה לרשלנות רפואית, גם אם הניתוח בוצע בצורה טכנית מושלמת. מהי הסכמה מדעת? זוהי הסכמתו החופשית, הכתובה והמפורשת של המטופל לביצוע הליך רפואי (במקרה זה, ניתוח), לאחר שקיבל מלוא המידע הנדרש לצורך קבלת החלטה מושכלת.

המידע שחייב להימסר למטופל (חובת הגילוי): על הצוות הרפואי לוודא שהמטופל מבין את כל הפרטים הרלוונטיים, כולל:

אופי הניתוח: הסבר מפורט על מהות הפרוצדורה וכיצד היא תתבצע.
הצורך בניתוח ומטרתו: מדוע נדרש הניתוח ומהי התועלת הצפויה (מטרות אובייקטיביות).
סיכונים וסיבוכים רלוונטיים: פירוט הסיכונים הטמונים בניתוח, כולל:
- סיכונים שכיחים: גם אם הם קלים.
- סיכונים נדירים אך חמורים: סיכונים שאמנם נדירים, אך עלולים לגרום לנזק משמעותי, קבוע או מוות.
חלופות טיפוליות: הצגת כל האפשרויות האחרות הקיימות (טיפול תרופתי, טיפול לא פולשני, ניתוח מסוג אחר) והסיכונים והסיכויים של כל חלופה.
ההשלכות של אי-טיפול: הסבר על התוצאות הצפויות אם המטופל יחליט לא לבצע את הניתוח.
זהות המנתח: לרוב נדרש ליידע מי יהיה הרופא העיקרי שיבצע את הניתוח.

העדר הסכמה מדעת יכול להוות רשלנות בשני אופנים עיקריים:

כשל בחובת הגילוי: הרופא לא מסר מידע רלוונטי שחייב היה להימסר, ובגלל היעדר מידע זה, המטופל בחר בניתוח שאחרת לא היה בוחר בו.
- דוגמה: הרופא לא הזהיר מפני סיכון נדיר של שיתוק חלקי, והשיתוק אכן התרחש. אם בית המשפט ישתכנע שאדם סביר, לו היה יודע על סיכון זה, היה בוחר בחלופה אחרת או מוותר על הניתוח, זו רשלנות.
הסכמה שאינה תקפה: המטופל לא היה כשיר להבין את המידע (למשל, עקב מצב פסיכולוגי, השפעת תרופות, או בעיה קוגניטיבית), או שהמידע נמסר באופן חפוז או טכני מדי, ולא ברמת הבנה מספקת.

הדרישה לתיעוד:

הרשלנות יכולה להתבטא גם בתיעוד חסר של הליך קבלת ההסכמה. חובה לתעד את השיחה על הסיכונים, את השאלות שנשאלו ואת התשובות שניתנו. הטופס החתום אינו מספיק; יש לוודא שהשיחה התקיימה בפועל ושהמידע הועבר בזמן סביר (ולא רגע לפני ההרדמה).

רשלנות בשלב טרום הניתוח: אבחון וקבלת החלטות מוטעה

רשלנות בשלב טרום הניתוח יכולה לנבוע לא רק מכשל בתקשורת (הסכמה מדעת), אלא גם מכשלים מקצועיים באבחון הראשוני או בשיקול הדעת שהוביל להחלטה לנתח.

אבחון שגוי או מאוחר (Misdiagnosis / Delayed Diagnosis)

היסוד לכל ניתוח הוא אבחנה נכונה של הבעיה הרפואית. רשלנות יכולה להתבטא באי ביצוע בדיקות נדרשות: כישלון הרופא להזמין בדיקות מעבדה, הדמיה (CT, MRI), או ביופסיה, שהיו חיוניות לקביעת האבחנה המדויקת. פענוח לקוי של ממצאי הבדיקות שהוביל לאבחנה שגויה ולצורך בניתוח לא מתאים (או לניתוח מאוחר מדי). דוגמה: אבחון גידול שפיר כאשר מדובר בגידול ממאיר, מה שמוביל לניתוח חלקי ולא מספק.
גרימת נזק למטופל כתוצאה מעיכוב באבחון, שהביא להחמרה במצב עד כדי צורך בניתוח דחוף, מורכב או מסוכן יותר, או כאשר האבחון המאוחר הפך את הניתוח לבלתי יעיל.

2. כשל בשיקול הדעת הניתוחי (Surgical Misjudgment)

גם כאשר האבחנה נכונה, ההחלטה לנתח (או לא לנתח) והתכנון של הפרוצדורה חייבים לעמוד בסטנדרט המקצועי המקובל:

ביצוע ניתוח כאשר קיימות חלופות טיפוליות שמרניות (תרופות, פיזיותרפיה, שינוי אורח חיים) שהיו עדיפות או שהיה צריך לנסות אותן קודם. דוגמה: ניתוח גב דחוף כאשר טיפול פיזיותרפי היה יכול לפתור את הבעיה ללא סיכון.
החלטה על סוג ניתוח שאינו הולם את מצבו הספציפי של המטופל, או שאינו האופציה המקובלת והמוכחת ביותר. דוגמה: בחירה בניתוח פולשני ופתוח כאשר ניתוח זעיר-פולשני (לפרוסקופיה) היה האופציה הסטנדרטית והבטוחה יותר.
כישלון בהכנת המטופל פיזית או רפואית לניתוח. דוגמה: ניתוח מטופל עם רמות סוכר לא מאוזנות או בעיה לבבית קשה שטרם טופלה, מה שמגדיל דרמטית את הסיכון לסיבוכים במהלך הניתוח או אחריו.
כשל בתכנון מראש של מהלך הניתוח או אי-היערכות לסיבוכים צפויים (למשל, אי-הכנת מנות דם או ציוד מיוחד).

3. גורמי סיכון: הערכה לקויה

רשלנות יכולה להתקיים כאשר הרופא מחליט לנתח מטופל שנתון בסיכון גבוה במיוחד, מבלי שקיים צורך דחוף ומוחלט: אי הערכה מספקת של מצבו הרפואי הכללי של המטופל (מחלות רקע, גיל, השמנת יתר) והשפעתם על סיכויי ההצלחה והסיבוכים בניתוח.
אי בקשת חוות דעת ממומחים נוספים (כגון קרדיולוג או רופא ריאות) כאשר ישנם גורמי סיכון משמעותיים, שיכלו לאשר או לשלול את הכדאיות והבטיחות של הניתוח.

רשלנות בשלב הניתוח עצמו (ביצוע רשלני)

רשלנות המתרחשת במהלך הפרוצדורה הכירורגית היא לרוב הברורה והקלאסית ביותר. היא מתבטאת בסטייה מהסטנדרט המקצועי המצופה ממנתח סביר ובקיא.

1. טכניקה ניתוחית לקויה ופגיעה באיברים סמוכים

היבט זה כולל ביצוע פעולות שלא כפי הנדרש על פי הפרוטוקול המקובל. הדבר יכול להתבטא בחוסר זהירות או מיומנות, המובילים לנזק ישיר לרקמות או איברים שלא היו יעד הניתוח. לדוגמה, חיתוך או צריבה לא מכוונים של עצבים, כלי דם ראשיים, צינורות לימפה או איברים חיוניים אחרים הנמצאים בסמוך לשדה הניתוח (כגון פגיעה בדרכי המרה בניתוחי כיס מרה, או פגיעה במעי בניתוח בטן). המבחן הוא האם מנתח סביר היה יכול למנוע נזק זה.

2. השארת גוף זר בחלל הגוף (Foreign Body Retention)

זוהי אחת מצורות הרשלנות הניתוחית החמורות והקשות ביותר להכחשה. מדובר בהשארת ציוד ניתוחי או חומרי עזר בתוך חלל הגוף של המטופל. דוגמאות נפוצות כוללות ספוגיות, מגבות ניתוח, כלי ניתוח קטנים, או שברי מחטים. הפגיעה נגרמת לא רק בשל הצורך בניתוח חוזר להוצאת הגוף הזר, אלא גם בשל הסיבוכים הנלווים כגון זיהומים כרוניים, כאב קבוע ודלקות.

3. רשלנות בהרדמה וניטור

במהלך הניתוח, הצוות המרדיח נושא באחריות לבטיחות המטופל. רשלנות הרדמתית כוללת כשלים כגון מתן מינון שגוי של חומרי הרדמה (יתר או חסר), אי-מעקב נאות ורציף אחר מדדים חיוניים של המטופל (דופק, לחץ דם, רמת חמצן) או אי-תגובה מהירה ויעילה לשינויים מסוכנים במדדים אלה. כמו כן, פגיעה פיזית הנגרמת ישירות מפעולת ההרדמה, כגון פגיעה עצבית בזמן מתן זריקת הרדמה אזורית (כגון אפידורל).

4. כשל בטיפול בזיהומים וסטריליזציה

אמנם זיהומים יכולים להתפתח גם לאחר הניתוח, אך מקורם יכול להיות כשלים שהתרחשו במהלכו, כגון הפרה של כללי הסטריליזציה המקובלים, שימוש בציוד לא מעוקר כראוי, או טיפול לא נכון ברקמות הנגועות, שהובילו לזיהום קשה באתר הניתוח או התפשטותו.

5. ניתוח בצד או באיבר הלא נכון

זוהי טעות חמורה ובלתי נסלחת המכונה לעיתים "Never Event". רשלנות זו מתרחשת כאשר הניתוח מבוצע על מטופל שגוי, על איבר שגוי (למשל, כריתת כליה בריאה במקום חולה), או בצד שגוי של הגוף (למשל, ניתוח ברך שמאל במקום ימין), למרות קיומם של פרוטוקולי אימות ובדיקה קפדניים.

את מי ניתן לתבוע במקרים של רשלנות רפואית בניתוח?

רופא מנתח – נושא באחריות הישירה לביצוע הניתוח, לקבלת החלטות במהלכו ולווידוא הטכניקה הניתוחית הנכונה. אחריותו כוללת גם תכנון הניתוח, בחירת השיטה המתאימה והטיפול בסיבוכים שעלולים להתרחש.
רופא מרדים – אחראי על הרדמת המטופל, ניטור הפרמטרים החיוניים במהלך הניתוח וטיפול בבעיות הנשמה או לחץ הדם. כשלים בהרדמה עלולים לגרום לנזק מוחי, התעוררות במהלך הניתוח ועוד.
צוות חדר ניתוח – כולל אחיות כירורגיות, טכנאים ועוזרים, הנושאים באחריות לסטריליות, לספירת כלים וספוגים, ולווידוא תקינות הציוד. רשלנותם עלולה להוביל להשארת גוף זר או לזיהומים.
בית החולים או המוסד הרפואי – נושא באחריות ארגונית לוודא הכשרה נאותה של הצוות, תחזוקת ציוד, פרוטוקולי בטיחות ופיקוח על איכות הטיפול. המוסד עלול להיחשב אחראי במקרים של כשלים מערכתיים.

ההבדל בין תביעות בגין נזקי גוף לעומת מוות בניתוח

תביעות בגין נזק גוף כוללות מקרים שבהם המטופל שרד את הניתוח אך נגרם לו נזק קבוע, כגון שיתוק, אובדן תפקוד איברים, צלקות חמורות או נכות וכאב כרוני. במקרים אלו, הפיצוי מתבסס על הנזק הישיר למטופל, כולל סבל פיזי ונפשי, הוצאות טיפול עתידיות, אובדן הכנסה וירידה באיכות החיים.

לעומת זאת, במקרים של מוות בניתוח מוגשת תביעה על ידי יורשי המנוח. פיצויים במקרים אלו כוללים אובדן תמיכה כלכלית למשפחה – הפסדי שכר של המנוח על פי הלכת השנים האבודות, אובדן שרותי בן זוג, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיי המנוח והוצאות קבורה.

בדרך כלל, תביעות מוות מובילות לפיצויים גבוהים יותר, במיוחד כאשר המנוח היה צעיר ובעל פוטנציאל השתכרות גבוה. בשני סוגי התביעות נדרשת הוכחה של קשר סיבתי בין הרשלנות למוות או לנזק שנגרם.

הסיבות לרשלנות רפואית בניתוח

חשיבות פנייה לעורך דין מומחה ברשלנות רפואית

בתיקי רשלנות רפואית בניתוח, הפנייה לעורך דין מומחה ובעל ניסיון מוכח, חיונית להצלחת התיק. התחום מצריך הבנה עמוקה של פרוטוקולים כירורגיים מורכבים, יכולת לנתח תיעוד רפואי מקיף ושיתוף פעולה עם מומחים מהשורה הראשונה. הניסיון של 20 שנה והמומחיות של עורך דין אסף אודיז בתחום מאפשרים זיהוי מדויק של נקודות הרשלנות והבנה מעמיקה של הקשר הסיבתי בין הכשל הכירורגי לנזק שנגרם.

תהליך תביעת רשלנות רפואית

פגישת ייעוץ ראשונית ללא עלות – במהלכה נעריך את סיכויי התביעה
איסוף וניתוח התיעוד הרפואי – צוותנו יאסוף את כל המסמכים הרלוונטיים ויבצע ניתוח מעמיק
קבלת חוות דעת רפואיות ממומחים מובילים בתחום
הגשת כתב תביעה מקצועי ומקיף המבוסס על ניתוח העובדות והמשפט
ניהול מו"מ מול הגורמים הרלוונטיים לקבלת פיצוי הולם
ייצוג מיטבי בבית המשפט במידת הצורך
ליווי בתהליך קבלת הפיצוי והבטחת מיצוי זכויותיכם המלאות

פיצויים בגין רשלנות רפואית בניתוח

הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית נועדו לפצות את הנפגע על כלל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ישירה מהרשלנות, ולהשיב את מצבו לקדמותו, ככל הניתן. סכום הפיצוי נקבע על פי חומרת הפגיעה ושיעור הנכות הרפואית שנקבע. הפיצוי נחלק לפיצוי ממוני (כלכלי) ופיצוי שאינו ממוני (כאב וסבל).

הפסדים והוצאות כלכליות (נזק ממוני)

מרכיב זה נועד לכסות את כל ההפסדים וההוצאות שניתנות לכימות כספי, מהעבר ועד סוף תוחלת חיי הנפגע: פיצוי על השכר שהנפגע הפסיד בעבר עקב אי-יכולת לעבוד, וכן פיצוי משמעותי על ירידה בכוח ההשתכרות לעתיד, בהתאם לאחוזי הנכות התפקודית שנקבעו. כיסוי עלויות של כל הטיפולים, התרופות, הבדיקות והניתוחים המתקנים שנדרשו בעקבות הרשלנות, הן אלו שכבר שולמו והן אלו הצפויות בעתיד. פיצוי על הצורך בעזרה בניהול משק הבית ועלויות סיעוד אישי, בין אם קיבל הנפגע עזרה מבני משפחה (בעבר) ובין אם יידרש למטפל צמוד (עתיד). כיסוי עלויות נסיעות לטיפולים, ופיצוי על הצורך בהתאמת הבית למגבלות הנכות (כגון התקנת מעלון, רמפות או הרחבת פתחים).

פגיעה באיכות החיים וכאב וסבל (נזק לא ממוני)

מרכיב זה מפצה על הפגיעה שאינה כלכלית: הפיצוי העיקרי בתחום זה, המכסה את הסבל הפיזי והנפשי, עגמת הנפש, החרדות והפגיעה באיכות החיים שנגרמה כתוצאה מהרשלנות. סכום זה נגזר בעיקר משיעור הנכות הרפואית ומגיל הנפגע. פיצוי על הפגיעה ביכולתו של הנפגע לעסוק בתחביבים, ספורט ופעילויות חברתיות עקב הנכות שנגרמה. פיצוי נוסף הניתן במקרים חמורים שבהם הרשלנות הובילה לקיצור תוחלת חייו של המטופל. על מנת לזכות בפיצוי, יש להוכיח כי הסטייה מהסטנדרט הרפואי היא שגרמה ישירות לנזק ולנכות שנגרמה למטופל.

תשובות לשאלות בנושא רשלנות רפואית בניתוח

אילו מסמכים וראיות נדרשים לצורך תביעה?

הכנת תיק תביעה בגין רשלנות רפואית מחייב שילוב של ראיות רפואיות ובכלל זה, רשומות רפואיות וחוות דעת רפואיות בתחומי רפואה הרלבנטיים למחלוקת הרפואית ולנזק, מידע אישי והוכחות לנזק כלכלי ולא ממוני.

התיעוד חייב להיות מקיף, מדויק ועדכני, שכן על התובע להוכיח גם את התרחשות הרשלנות, גם את הקשר הסיבתי לנזק, וגם את היקף הנזק שנגרם בפועל.

לכן, ההמלצה היא להיעזר בעורך דין אסף אודיז, שהינו מומחה ובעל ניסיון מוכח ורב שנים בתחום הרשלנות הרפואית, אשר ינחה את התובע אילו מסמכים נדרשים ואילו עליו להשיג, ויפעל מול מומחים רפואיים מוסמכים להכנת חוות דעת מקצועית ואיכותית.

מי נושא באחריות במקרה של רשלנות רפואית בניתוח – הרופא המנתח, בית החולים או שניהם?

על פי רוב, במרבית תביעות הרשלנות הרפואית בניתוח, האחריות היא הן של הרופא המנתח והן של בית החולים בו מבוצע הניתוח, כמוסד רפואי הנושא באחריות שילוחית לצוותים הרפואיים מטעמו.

הפסיקה בישראל נוטה להטיל אחריות רחבה על בתי החולים וזאת בשל חובתם להבטיח רמה מקצועית נאותה, לפקח ולמנוע מקרים של רשלנות מצד הצוות הרפואי.

מה נחשב להתרשלות של הצוות הרפואי בחדר ניתוח?

רשלנות של צוות רפואי בחדר ניתוח היא כל פעולה, מחדל, שגיאה או החלטה בלתי סבירה שנעשית תוך כדי
הניתוח או בהכנות אליו, אשר אינה עומדת בסטנדרטים המקצועיים המקובלים, והובילה לנזק שניתן היה למנוע.

רשלנות רפואית של צוות הניתוח הינה מגוונת ויכולה לבוא ביטוי בשלל דוגמאות, החל ממעורבות של רופא שהינו
חסר ניסיון בניתוח, רשלנות של רופא מרדים, רשלנות בביצוע ניטור, סטרילזציה, ספירה ועוד.

האם יש הגבלה על סכום הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית בניתוח?

הפיצויים בישראל נקבעים על פי מידות אמה שנקבעו ועוגנו בפסיקה בישראל תוך הישענות על עקרונות דיני הנזיקין, של השבת המצב לקדמותו – בהיבט הכלכלי.
בפועל, אין מגבלת פיצוי קבועה בחוק. הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית בניתוח בישראל נקבעים לפי נסיבות כל מקרה, בהתאם לגובה הנזק, ולפי עקרונות מקובלים בפסיקה.
הערכת גובה הפיצוי המדויק מחייבת חוות דעת מקצועיות וחישוב אקטוארי מדויק, לרוב בסיוע עורך דין מנוסה בתחום.

האם עורך דין לרשלנות רפואית בניתוח גובה שכר טרחה מראש?

במרבית המקרים, עורכי דין העוסקים ברשלנות רפואית, כולל מקרים של רשלנות רפואית בניתוח, אינם גובים שכר טרחה מראש, אלא פועלים במודל של שכר טרחה מבוסס הצלחה (אחוזים מהפיצוי שיתקבל בפועל).

הסיבה לכך נעוצה בכך שמדובר בתביעות מורכבות, ארוכות ומסובכות מבחינה רפואית, המצריכות השקעה רבה מצד עורך הדין, ולקוחות רבים שסובלים מנזק של ממש ולפיכך, אינם יכולים לשאת בעלויות הגבוהות מראש.

האם ניתן לתבוע על נזק נפשי שנגרם כתוצאה מרשלנות בניתוח?

כן, המשפט הישראלי מכיר באפשרות לתבוע פיצויים בגין נזק נפשי שנגרם עקב רשלנות רפואית, ובכלל זה, במקרים של רשלנות רפואית בניתוח. במקרים מסוימים נזק זה, אף עשוי להוות את הרכיב המרכזי בתביעה, גם כאשר הפגיעה הגופנית פחות חמורה.

לעיתים, ניזוקים משניים אשר נחשפים לטראומה ישירה מאירועים שונים, של בני משפחתם לדוגמא, זכאים בהתאם למגבלות הפסיקה לפיצויים בגין נזקיהם.